פסק-דין בתיק עפ"ת 32079-12-11

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים(כב' השופט כדורי מרדכי), שניתן ביום 02.11.11, אשר זיכה את המשיבים לאחר שמיעת ראיות, מעבירות של אי הפעלת שירות סדיר, אי עצירה בתחנה להורדת נוסע והתנהגות בלתי הולמת כלפי נוסע. יחד עם, זאת הרשיע בית המשפט את משיבה מס' 1 בלבד בעבירה של אי עמידה בתנאי הרישיון.

בית המשפט קמא הטיל על משיבה מס' 1 קנס בסך 1500 ש"ח ובנוסף חייב את המשיבה לפצות את המתלוננת בסך 1500 ש"ח.

כתב האישום

כתב האישום הוגש ביום ה-05.10.10 כנגד המשיבים. משיבה מס' 1 הינה אגודה שיתופית בע"מ הרשומה בישראל בעלת רישיון להפעלת שירות אוטובוסים בקו שירות מס' 25 מנווה יעקוב לתחנה המרכזית בירושלים. משיב מס' 2 עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כנהג אוטובוס בשירותיה של משיבה מס' 1(להלן: "הנהג").

בכתב האישום נטען ,כי בהתאם לרישיון הקו ולנספחיו, קיימת נסיעה בשעה 22:30 מנווה יעקב לתחנה המרכזית בירושלים.

ביום 26.10.08 בשעה 22:30 עלתה הגב' רעות קרני(להלן: המתלוננת) אז בת 15 שנים לערך, לאוטובוס בקו שירות 25 נהוג על ידי הנהג, וביקשה ממנו להודיע כאשר יגיע לתחנה המרכזית. כשהגיע האוטובוס לתחנה ,ראתה המתלוננת שהאוטובוס מתרוקן מנוסעים ועל כן החלה ללכת לדלת היציאה האמצעית של האוטובוס. ואולם, הנהג סגר את דלת האוטובוס האמצעית ולא אפשר למתלוננת לרדת.

הנהג התנהג אל המתלוננת באופן שאינו הולם נהג המורשה להסיע ברכב ציבורי, בכך שכאשר החלה המתלוננת להתקדם לכיוון הדלת הקדמית , קיבלה שיחת טלפון ועצרה כדי לענות לשיחה.

נטען,כי אז סגר הנהג את הדלת הקדמית ואמר למתלוננת "השיחה שלך יותר חשובה אז תלכי לאיבוד", והמשיך בנסיעה, כאשר המתלוננת עדיין באוטובוס עד לחניון של משיבה מס' 1. המתלוננת ירדה בחניון, ולא ידעה היכן היא נמצאת עד שנאספה על ידי אביה שנסע מאחורי האוטובוס עד לחניון.

בהמשך כתב האישום נטען, כי המשיבים הפרו את תנאי הרישיון שניתן לקו, וגם לא הפעילו שירות אוטובוסים תקין, סדיר ורצוף בקו.

הוראות החיקוק לפיהן הואשמו  המשיבים :

  אי עמידה בתנאי הרישיון - עבירה לפי סעיף 2 וסעיף 7(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים(הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד- 1974, בזיקה לתקנה 385 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, עבירה לפי סעיף 39(ב) ולסעיף 39א ולסעיף 39ב לחוק פיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957.

אי הפעלת שירות סדיר - עבירה לפי סעיף 2 ולסעיף 7 (א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד - 1974, בזיקה לתקנה 399 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, עבירה לפי סעיף 39(ב)(2) ולסעיף 39 (ב)2 ולסעיף 39 א ולסעיף 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח -1957

אי עצירה בתחנה להורדת נוסע -עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים(הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד- 1974 ,בזיקה לתקנה 428(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961,  עבירה לפי סעיף 39(ב)(2) ולסעיף 39 א ולסעיף 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח -1957

התנהגות בלתי הולמת כלפי נוסע- עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים(הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד- 1974 , בזיקה לתקנה 416(א)- ו416(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, עבירה לפי סעיף 39א ולסעיף 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח -1957

הכרעת הדין של בית המשפט קמא

בהכרעת הדין, ציין בית המשפט קמא ,כי לאחר התרשמות מעדויותיהם הן של הנהג  והן של המתלוננת: "בחינה של גירסת העדים הנ"ל לגופה, מעמידה,לפחות בספק סביר, את גרסתה של המאשימה, ולכן יש בה כדי להביא לזיכוי מסעיפי האישום, למעט העבירה של אי עמידה בתנאי הרישיון"(שורה 15 עמ' 15 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן, ציין בית המשפט קמא, כי "גרסתה של המתלוננת ברורה, אולם בחינתה הפנימית מציבה מספר קושיות"(שורה 18 עמ' 15 לפרוטוקול הדיון).

בית המשפט קמא לא מצא לנכון לדחות את גרסתו של הנהג לפיה הכריז על הגיעו לתחנה המרכזית, על אף שציין , כי "גם גרסתו של הנהג אינה חפה מכל ליקוי"(שורה 9 עמ' 16 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן ,ציין בית המשפט קמא , כי "יתכן והמתלוננת פירשה את פנייתו  של הנהג באופן שגוי..."(שורה 10 עמ' 16 לפרוטוקול הדיון).